בחירות רבנות בית שמש - ינון רביב – המועמד הפנמי

נקודה למחשבה על התורה כעיקר פעולת התשובה

הנה ידוע מה שנכתב בתלמוד על שלושה דברים שכוחם להעביר את הגזרות ולהכריע את האדם לזכויות בפרט בימי הדין, תשובה, תפילה, וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, ויש לדעת מה טעם לא ראה לכלול גם את התורה שעיקר תכלית בריאת העולם אינו אלא בשבילה, וכח התורה ותוקפה הוא לאין ערוך וכדאמרינן בגמ' סוטה דהתורה גם בשעה שאין עוסק בה אגוני מגנא ואצולי מצלא וצריך להבין את משמעות הדברים בזה.

ובסייעתא דשמיא נראה לבאר בזה דהנה עיקר גדר תשובה היא ע"י התורה וכדאמרינן בגמ' קידושין ל. אמר הקב"ה בראתי לו יצר הרע בראתי תורה תבלין עיין שם.

והיינו דתשובה אמיתית פועלת רק ע"י התורה, דאחד מעיקרי התשובה הוא וכמו שכותב הרמב"ם בהלכות תשובה "שלא יחזור האדם לסורו ויעיד עליו יודעת תעלומות" ועיי"ע בשערי תשובה לרבינו יונה.

וממילא הרי אין בכח האדם לבדו לאזור כוחו כנגד מה שנכשל, וזה רק ע"י התורה כמו שאמר כמדומני ר' חיים כיון שבגמ' מוזכר דליצה"ר התורה היא תבלין, אם כן אין דרך אחרת לעמוד בפני יצה"ר רק על ידי התורה.

ואם כך מבוארת השאלה על דרך הנאותה, שהתורה באמת כלולה בעיקר הקבלה "שלא יחזור לסורו" ואם אדם מתחרט ומקבל שלא יחטא כל שאינו קובע חיזוק בתורה ועיתים לתורה אין תשובתו מועילה והדברים מבהילים.

חיזוק לדברים נראה להביא מתפילת שמונה עשרה שאנו אומרים כל יום בברכה החמישית "השבינו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך" תחילת הבקשה על ענין תשובה להקב"ה, נתקנה על תשובה בתורה, וזאת משום דעיקר התשובה היא ע"י עסק התורה ואין דרך לתשובה ללא התורה שבכוחה לכבוש ולסלק את מכשלות והמעכבים לאדם לדרך התשובה האמתית. ועוד במדרש כתוב "הלוואי אותי עזבו וכו' ותורתי שמרו כי המאור שבה מחזירן למוטב" היינו שהתורה היא מאור, היא תבלין, והיא עיקר תכלית האדם בעולמו.

אנו אומרים מלכויות כדי שתמלכוני בדין מה ענין מלכויות לזכות בדין והביאור שהינה יש הבדל בין מלך לשליט כמש"כ הגר"א מלך נתמנה על ידי בני עמו מרצון וכמו שאנו אומרים בתפילה הערב "ומלכותו ברצון קבלו עליהם" משאין כן שליט כופה את חוקו וגזירותיו על בני עמו הרי שעיקר ענין המלכות הוא ההמלכה, וכיצר היא נעשית? ע"י שמקבלים את גזירות וחוקי המלך ומקימים שלא ע"י כפיה וכן לענין המלכת הקב"ה כיצד מקבלים מלכותו ע"י שמדמים למידותיו, ועוסקים בתורתו שהיא ספר חוקיו ומשפטיו וזה ההמלכה הנעשית רק על ידי עם ישראל.

ואם כן מובן היטב דמצות תשובה עיקרה לשוב אל הקב"ה דהעבירה מרחקת האדם מהמקום והיאך שבים אל ה', ע"י קבלת מלכותו באמת שהינה ע"י קבלת חוקיו תורתיו ובכך מבואר שפיר דהכל כלול בתשובה דכל ענין התשובה היא המלכה הנעשית ע"י תורה ולפי דברינו מבואר נקודה נוספת והיא יסודית להבנת עבודת ר"ה, דמחד יום ר"ה הוא יום המלכה ומלכות של הקב"ה מתחדשת ביום זה (כמבואר בהרמח"ל) ומאידך יום משפט ודין ומה ההבנה ששני ענינים אלו מתרחשים יחד דוקא בר"ה

ובאמת הביאור הוא כך, דעיקר ההמלכה היא ע"י תשובה להתנהג בדרכו של מלך לקבל עול חוקיו ומשפטיו וכשאין אדם ממליך את הקב"ה היא הנותנת לדון אותו והינו שיום הדין הוא מסתעף מיום המלכות כיון שאדם אינו ממליך הרי הוא כמורד במלך ודין אותו וכשאדם מקבל תשובה וממליך את המלך ממילא מוחל המלך על עוונתיו.

ב

עשרת ימי תשובה ימים שהמלך מתקרב לעמו כמו שדרשו חז"ל את הפסוק "דרשו ה' בהמצאו" על ימי עשרת ימי תשובה.

והנה בתפיסה ראשונה מהות הימים הללו שאפשר לזכות בהם ולקבל מהמלך דברים שבמהלך הרגיל של השנה אין בכח לקבלם

אולם נראה שאין הבנה זו מספקת בכך ונראה לבאר שיש שני צדדים להתקרבות זו האחת חיובית והאחת שלילית. הענין החיובי הוא שהמלך קרוב לשמוע לבקשות עמו וצריך לנצל ולא להפסיד עת רצון זו. הענין השלילי פגיעה במלך, שהרי אינו דומה אדם המורד ועובר על חוקי המלך בסתם זמן שהמלך אינו נמצא בעירו לאדם המזלזל בחוקי המלך כשהמלך נמצא בעירו שאז כל עבירה יש בה חילול המלך עצמו, ולא רק חוקיו וצריך להזהר בזה מאד.

והנה אמרו חז"ל יום כיפור יום גדול לישראל יום בו הקב"ה מוחל ומכפר לעונות עמו. וצ"ב מה ענין יום כיפור משאר ימים שאף בהם מועילה התשובה, והביאור בזה יום כיפור הקב"ה עובר מכסא דין לכסא רחמים, הוא כביכול נמצא בעירנו מוכן לפגוש כל אדם בלי מזכירים וביוקרטיה, ועל האדם לנצל לקבל את השפע שהמלך מוכן ליתן, אבל אם האדם מפספס את ההזדמנות הנדירה הזו, מלבד שיפסיד כל השנה, חלילה אף יתן על כך את הדין.